.הבחנה בין רעש לסיגנל - לתינוק יכולת להבחין בין עיקר לטפל

למידת רצפים ותכונות סטטיסטיות - יכולתו של התינוק להבין שמשפט בנוי ממספר מילים והוא לא פשוט המון צלילים מחוברים.

חילוץ מבנים חזרתיים מתוך סיגנל מורכב.

סביבה מול תורשה nature vs. nurture

התפתחות אקטיבית מול פסיבית active vs. passive

התפתחות רציפה מול לא רציפה continuous vs. discontiuous

התפתחות הוליסטית מול ערוצים נפרדים holistic vs. segmented

הדילמה המוכרת של גנים אל מול השפעה סביבתית. בנוסף, יש גורם שלישי שהוא הבחירות האישיות שלנו - משפיע בעיקר על הסביבה האישית שלנו. המוסכמה הכללית היום היא שרוב התכונות הן שילוב של שלושת הגורמים הללו.

אחת המטרות של פסיכולוגיה התפתחותית היא לבודד כל גורם ולגלות מה ההשפעה של כל אחת בנפרד.

מה תפקידו של הילד בהתפתחות? האם הוא משפיע על התהליכים שהוא עובד באופן אקטיבי (לא בהכרח באופן מודע) או שהוא מתפתח בפסיביות מוחלטת ע"י ספיגה מהסביבה.

אחת הטענות החזקות להתפתחות אקטיבית היא של אליסון גופניק, אשר טוענת שילדים בני 4 חושבים הרבה פחות בתוך הקופסא, ויכולים להתרכז בהרבה דברים במקביל - יכולת שלמבוגרים כבר אין.

האם כל התחומים השונים בהם מתבצעת התפתחות מונעים בדרך מסוימת על ידי מרכיב משותף, כך שלא ניתן להפריד לגמרי בין התפתחות יכולות שונות?

לדוגמא, ההתפתחות המוטורית של תינוק מהווה גורם חשוב בהתפתחות התפיסה המרחבית שלו, מכיוון שהוא מסתובב יותר במרחב וחווה יותר.

או שמא התפתחות מתרחשת על גבי צירים שונים בתחומים שונים?

מחקר חתך cross-sectional design

מערך אורך longitudinal design

מערך סדרתי sequential design

מחקר מיקרוגנטי microgenetic design

 1. ניתן לבחון את תגובות התינוק למצבים ספציפיים.

ראינו בכיתה את הניסוי שבו אמא משחקת וצוחקת עם התינוקת שלה, ואז ברגע אחד מקפיאה את המבט שלה על מנת שהבוחנים יוכלו ללמוד מתגובת התינוקת.

2. EEG

לדוגמא, אנו יודעים לקרוא את גלי המוח ולהבין מתי אדם בוגר חושב ומתי פחות. ניתן בעזרת המידע הזה לחבר תינוקות וילדים וללמוד מתי ועד כמה תהליך החשיבה בא לידי ביטוי בגילאים שונים.

3. הביטואציה

מראים לתינוק גירוי מסויים מספר פעמים ואז משנים את הגירוי, ולפי תגובת התינוק מנתחים כיצד הוא תופס את השינוי שהתרחש.

קבוצה של אנשים בני אותו הגיל שנחשפו לסביבה חברתית-תרבותית-כלכלית דומה, באותם תנאים היסטוריים.

ההגדרה היא רחבה ותלויית סיטואציה. לדוגמא, קוהורט מסויים יכול להיות  מתינוקות שנולדו מיד לאחר אסון התאומים, או ילדים שהיו בשלב התבגרות מסויים בזמן המשבר הכלכלי של 2008.

השוואה בין קבוצות של נבדקים בגילאים שונים באותו הזמן. 

 היתרון המשמעותי של שיטה זו היא שהיא יעילה מבחינת זמן וכסף.

החסרון המשמעותי של שיטה זו הוא "אפקט הקוהורט" - ברגע שנמצאים הבדלים בין קבוצות שונות של נבדקים, קשה לדעת אם ההבדל נובע משלבים התפתחותיים שונים או מעצם העובדה שהקבוצות מגיעות מקוהורטים שונים.

חיסרון נוסף הוא ששיטה זו לא מספקת מידע על ההתפתחות האינדיבידואלית של המשתתפים. אם אנו יודעים שמאפיין מסויים נמצא בקבוצת מחקר של בני 5 אך לא בקבוצת מחקר של בני 15, אין לנו דרך לדעת מתי בדיוק המאפיין השתנה.

מדידות חוזרות של אותה קבוצת נבדקים בזמנים שונים.

יתרון גדול על שיטת מחקרי חתך היא שמערך אורך, מספר מידע על התפתחות אינדיבידואלית. 

החסרונות:

מערך אורך מצריך המון זמן וכסף, במחקר של 20 שנה, התיאוריות הפסיכולוגיות שבבסיס המחקר עלולות להשתנות או להתפתח בזמן המחקר.

השפעת אימון - בסיטואציה בה נבדק מבצע מטלה חוזרת לאורך זמן רב, יכול להיות שהוא משתפר בעקבות סיבות התפתחותיות, אך יכול להיות גם שלאורך ביצועי המטלות בפעמים הקודמות הוא הלך והתאמן ובכך השתפר בתוצאות.

נטישת נבדקים - במחקרים שמתפרסים לגבי שנים, קיים סיכוי סביר לאבד קשר עם חלק מהנבדקים מסיבות רבות. מעבר לכך, יכול להיות שנבדקים שמתמידים ומגיעים גם לאחר שנים רבות מכילים תכונות ספציפיות משותפות, ובכך לאו דווקא מייצגים את האוכלוסייה בצורה מדוייקת.

בעיית הקוהורט - לא לבלבל עם "אפקט הקוהורט" של מחקרי חתך. כאשר אנו עוקבים אחרי קוהורט ספציפי לאורך שנים, יכול להיות שמסקנות אשר מתקבלות נובעות מהאירועים הספציפיים שהתרחשו במציאות המשותפת של הקוהורט הספציפי.

שיטת מחקר זו היא מעין שילוב של מחקר חתך ומערך אורך. במערך זה, כמו במחקר חתך, אנו לוקחים קבוצות שונות מקוהורטים שונים, ומבצעים את הניסוי המבוקש. לאחר זמן מסויים, מחזירים את הקבוצות על מנת לבצע את הניסויים שוב, כמו במערך אורך. בדרך כלל תזמון הניסויים יביא לכך שהקבוצות השונות יבצעו את הניסויים בגילאים דומים.

מערך זה מאפשר לבצע השוואה בין קוהורטים שונים באותה נקודת הזמן, ובמקביל לעקוב אחר הבדלים אשר מתרחשים בתוך כל קוהורט לאורך זמן.

מחקר זה דומה למערך אורך, אך מתקיים בהפרשי זמנים קצרים נורא, כמו כל יום או שבוע. מחקר זה מודד אספקטים ברזולוציות הרבה יותר נמוכות כך שהוא בעצם עוקב אחר התפתחות של יכולת מסוימת ממש תוך כדי השינוי. 

דוגמה למחקר מיקרוגנטי הוא מבחן רוז' שבחן מודעות עצמית על ידי סימון נקודה על מצחו של תינוק ובדיקת תגובתו כאשר הוא מביט במראה.

חסרונות:

מחקר זה מצריך המון זמן וכסף, לא כמו מערך אורך, אבל זה עדיין יחסית יקר.

השפעת אימון, גם כאן הנבדקים עלולים להשתפר רק בעצם הניסוי החוזר.

גנוטיפ - מכלול המטען הגנטי שאדם מקבל בירושה

פנוטיפ - האופן שבו הגנוטיפ בא לידי ביטוי במאפיינים של האדם שניתן למדוד או להבחין בהם.

במפגש בין הביצית לזרע, הם משחררים את החומר הגנטי אשר סביבו נוצר תא חדש - זיגוטה. גרעין הזיגוטה מכיל 46 כרומוזומים, 23 זוגות אשר מגיעים חצי מהאב וחצי מהאם. איך נבחרים 23 הכרומוזומים מתוך ה-46 של כל הורה? בצורה אקראית לגמרי (לתהליך זה קוראים מיוזה). כל כרומוזום מורכב מגנים אשר גם כן מגיעים בזוגות (גן מכרומוזום מסויים תואם גן מכרומוזום אחר). ניתן גם להגדיר את הגנים כחלקים מרצועות הדנ"א אשר מרכיבות את הכרומוזום.

הדנ"א עובר תהליך של מיטוזה, שיכפול עצמי - כך הוא הולך ומתפצל ל-2 תאים, ולאחר מכן 4 ו-8...

חשוב לדעת כי כל שכפול של הדנ"א מכיל בדיוק את אותו המטען הגנטי.

המיטוזה מתחילה מהשלב הראשון של הזיגוטה, וממשיכה כך לאורך כל החיים. כך אנו מחדשים תאים.

תאומים מונוזיגוטיים - תאומים זהים. הזיגוטה מתפצלת ל-2 זיגוטות זהות, וכל אחת מתפתחת בנפרד לעובר זהה. תאומים מונוזיגוטיים הם בעלי גנוטיפ זהה לחלוטין.

תאומים דיזיגוטיים - שתי זיגוטות נפרדות שמגיעות משני זרעים שונים ושתי ביציות שונות. בין תאומים כאלו, יש בממוצא 50% דמיון גנטי, כמו אחים רגילים.

אצל תאומים, בין אם זהים ובין אם לא, ההנחה היא שהסביבה המשפחתית זהה. העובדה שתאומים נולדים בעת אחת מצביעה שכנראה הם גדלו באותו המצב הכלכלי, אותם ההורים, אותם המגבלות אותם האפשרויות.

הסביבה הלא משותפת מורכבת בעיקר מהסביבה האישית, הבחירות האינדיבידואליות והממשקים האישיים של כל אחד עם מי שסובב אותו. הסביבה הלא משותפת שונה בהכרח אצל כל אחד ואחד, גם אצל תאומים זהים.

הדרך שבה מחשבים את השפעת הגנטיקה, היא שלוקחים את המתאם של התכונה המסוימת בתאומים זהים ולא זהים ומחשבים את ההפרש:

תאומים לא זהים - 0.55

תאומים זהים - 0.78

0.78-0.55=0.23

לוקחים את ההפרש, אשר מסמן לנו את ה-50% הפרש גנטי בין הקרבה של תאומים זהים ולא זהים, ומכפילים אותו ב-2.

0.23*2=0.46

מקדם הסביבה הלא משותפת במקרה זה הוא 0.46

בהנחה כי תאומים זהים חולקים את אותה הסביבה המשותפת ואת אותם הגנים, הגורם היחיד שעלול להשפיע מלבדם הוא הסביבה הלא משותפת. הדרך שבה מחשבים את המקדם הזה הוא שבוחנים מתאם בין תאומים זהים, לדוגמא אם היה מתאם של 0.88 בתכונה מסויימת, פשוט מחסירים את השונות הזו בשונות הכללית שהיא 1.

1-0.88=0.12

במקרה זה, מקדם הסביבה הלא משותפת הוא 0.12

מקדם הסביבה המשותפת מסביר כמה מתוך המתאם הכללי מוסבר ע"י הסביבה המשותפת.

מחשבים זאת ע"י החסדרת מתאם התורשה ומתאם הסביבה הלא משותפת מכלל השונות (1). לדוגמה:

1-0.12-0.46=0.42

במקרה זה, מקדם הסביבה המשותפת הוא 0.42

תחילה מחשבים את מתאם הסביבה הלא משותפת

NSE = 1-rmz 

לאחר מכן, מחשבים את מתאם התורשה

H = 2 *(rmz - rdz)

לבסוף מחשבים את מתאם הסביבה המשותפת

SE = 1 - (H + NSE)

1. התורשה עומדת בבסיס כל התכונות האנושיות.

2. השפעת הסביבה המשותפת פחותה מההשפעה הגנטית.

3. חלק גדול מהשונות מוסבר ע"י הסביבה הלא משותפת.

מודל אשר בא להסביר את ההבדל בין ילדים בעלי רגישות גבוהה לסביבה לבין ילדים בעלי רגישות נמוכה לסביבה.

ילדים בעלי רגישות גבוהה לסביבה יושפעו יותר לחיוב עם סביבה חיובית, ויותר לשלילה עם סביבה שלילית. לעומת זאת ילדים עם רגישות נמוכה יושפעו פחות לכאן או לכאן.

המסקנה הגדולה שמודל זה נשען עליו, היא שגנטיקה יוצרת רק פרה-דיספוזציה לבעיה התנהגותית/מחלת נפש. מה שקורה עם הפוטנציאל תלוי בסביבה.

כאשר התפתחות תכונה מסויימת מוגבלת ע"י הגנטיקה, שכן היא קובעת אותה כמעט לחלוטין.

קנליזציה סביבתית, משמעותו ההיפך - שהתפתחות התכונה תלויה באופן בלעדי בסביבה ולא בגנטיקה.

העיקרון טוען שגנטיקה קובעת לכל תכונה את הטווח הפוטנציאלי, והסביבה היא זאת שקובעת בתוך גבולות הטווח, כיצד התכונה תבוא לידי ביטוי.

לדוגמה, בקנליזציה סביבתית טווח התגובה מצומצם עד מאוד.

כמו המילה evoke - לגרות

מתאם אבוקטיבי - כאשר הגנטיקה של הילד, דרך התנהגות, מעצבת את הסביבה שלו. לדוגמה, ילד שבוכה הרבה יכול להקשות נורא על ההורים ולהביא למצב שהם מנסים בכוח להרגיע אותו ובעצם הם מייצרים סביבה שיותר תומכת בתכונת הבכי.

שלב הזיגוטה נמשך כשבועיים מרגע ההפרייה, ומכיל מספר תתי-שלבים:

לאחר כארבעה ימים אשר בהם הזיגוטה רק משכפלת את עצמה דרך תהליך מיטוזה, הזיגוטה יורדת מהחצוצרה ונצמדת לדופן הרחם. משלב זה, לקבוצת התאים הזו קוראים בלסטוציסט.

התאים בתוך הבלסטוציסט מרכיבים את הדיסק העוברי אשר יהפוך לאורגניזם החדש. התאים החיצוניים של הבלסטוציסט נקראים טרופובלסט, והם יהפכו למערכת אשר תספק לאורגניזם הגנה ותזונה במהלך ההריון.

לאחר כשבוע מתבצע שלב ההשרשה, בו הבלסטוציסט מתחפר עמוק בדופן הרחם העשיר בדם, וניזון ממנו. בשלב זה, הטרופובלסט מוכפל במהירות והופך לקרום בשם אמניון אשר מקיף את האורגניזם ועוטף אותו בנוזל (מי שפיר) שמספקים לאורגניזם בלם זעזועים ומווסת טמפרטורה.

תוך כדי, נוצר שק החלמון אשר מייצר עבור האורגניזם תאי דם עד שהכבד, הטחול ומח העצם מספיק מפותחים.

בסוף השבוע השני, תאים בטרופובלסט יוצרים קרום מגן נוסף בשם קוריון אשר מקיף את האמניון. מהקוריון יוצאים כלי דם קטנים הנקראים ווילי ומתחפרים בדופן הרחם, וכך נוצרת השליה. השליה מאפשרת חילוף חומרים בין האם לעובר, הזנה, אספקת חמצן וסילוק פסולת - כל זה ללא עירבוב בין דם האם לאורגניזם.

הטרופובלסט מוכפל במהירות והופך לקרום בשם אמניון (חלל שפיר) אשר עוטף את האורגניזם ומתמלא בנוזל מי שפיר (amniotic fluid).

מי השפיר מספקים וויסות טמפרטורה ובולם זעזועים.

שלב האמבריו מתחיל לאחר תהליך ההשרשה ועד לסוף שבוע 8. במהלך תקופה זו, הדיסק העוברי מפתח 3 שכבות תאים אשר מהוות את התשתיות לכל המבנים והאיברים השונים בגוף האדם.

אקטודרם - השכבה החיצונית אשר תהפוך למערכת העצבים ולעור.

מסודרם - השכבה האמצעית אשר תהפוך לשרירים, לשלד, למערכת הדם ולאיברים הפנימיים השונים.

אנדודרם - השכבה הפנימית אשר תהפוך למערכת העיכול, לריאות, למערכת השתן ולבלוטות.

טיפ לזכור - endoderm=in the dorms

Mesoderm = Middle

השכבה החיצונית של האמבריו אשר מתפתחת למערכת העצבים ולעור.

שכבה זו מתפתחת ראשונה, היא מתקפלת ויוצרת צינור עצבים (neural tube), אשר ימשיך להתפתח לעמוד השדרה.

ב-3 וחצי שבועות בערך, הקצה העליון של חוט השדרה מתנפח כדי ליצור את המוח.

השכבה האמצעית של האובר אשר מתפתח לשרירים, שלד, מערכת הדם ואיברים פנימיים שונים.

דרך לזכור - שלדמרירים+ (שלד+דם+שרירים+עוד)

השכבה הפנימית של האמבריו אשר מתפתח למערכת העיכול, ריאות, מערכת השתן והבלוטות.

דרך לזכור: שכבת הצרכים - אוכל, מים, שתן והורמונים

האקטודרם, השכבה החיצונית של הדיסק העוברי, מבצע את השינוי הראשון כאמבריו ומתקפל על מנת ליצור צינור עצבים (חוט השדרה), ובגיל 3 וחצי שבועות הקצה העליון של חוט השדרה מתחיל להתנפח על מנת ליצור את המוח.

בשבוע 7 מתחיל ייצור הנוירונים בתוך ה-neural tube.

בסביבות 250,000 נוירונים לדקה.

שבועות 9-38

9-12

מערכת הנשימה ומערכת העיכול מתחילות להתאמן ולפעול. הלב מתחיל לפעול, איברי המין החיצוניים מתפתחים והמין נקבע. בנוסף, מתחילים לצמוח ציפורניים, עפעפיים וניצנים של שיניים.

זהו סוף הטרימסטר הראשון.

17-20

כאן העובר כבר גדול מספיק וכבר ניתן להרגיש את תנועותיו. העור של העובר מתכסה בוורניקס (חומר לבן שמתפקד בתור שכבת מגן בינו לבין מי השפיר, ובלנוגו, שערות לבנות שעוזרות לוורניקס להידבק לגוף.

22-26

באיזור זה, תינוק חוצה את age of viability,

הגיל שהחל ממנו אם התינוק נולד אז יש לו סיכוי לשרוד. לקראת סוף הטרימסטר השני, רוב בנוירונים כבר יוצרו, וכעת הסינפסות תופסות מקום בזמן שתאי גלייה ממשיכים להיווצר.

תינוקות שנולדו לפני שבוע 35 או במשקל נמוך מ-2.5 ק"ג.

אם הפג נולד לפני שבוע 35, הוא נקרא preterm infant.

אם הוא נולד בגודל נמוך מהמצופה ביחס לגיל ההריון, הוא נקרא small for date infant.

NREM שינה רגילה נטולת חלומות. תינוק מבלה בין 8-9 שעות ביום במצב זה.

REM שנת חלומות. שינה בלתי-רגילה. תנועות גוף קלות, תנועות עיניים ונשימה לא שגרתית. תינוק מבלה בין 8-9 שעות ביום במצב זה.

DROWSINESS זהו מצב הביניים שבו התינוק בדיוק נרדם או מתעורר. הגוף יותר אקטיבי מאשר בשינת NREM

אך פחות אקטיבי מאשר בשינת REM

QUIET ALERTNESS עיניים פקוחות אך גוף יחסית לא אקטיבי. נשימה נורמלית.

WAKING ACTIVELY AMD CRYING התינוק ער ובוכה.

ככל שהזמן עובר, בני אדם ישנים באחוז קטן יותר של REM.

עוברים כ-90%, תינוקות בני יומם כ-50%, תינוקות בני חצי שנה כ-35%.

תינוקות צריכים שינת חלומות רבה מכיוון שהם חלשים וצריכים להפנות את מלוא האנרגיה שלהם להתפתחות ותגובה לגירויים שונים, גירויים אשר קל להם יותר למצוא בחלום.

בנוסף, בשינת חלום העיניים זזות הרבה, מה שמספק לעיניים את החמצן שהן זקוקות לו על מנת להתפתח כשורה.

בעזרת הניסוי של הצלילים ומשבי הרוח, אנו יודעים שתינוקות אכן לומדים במהלך שנת REM.

בניסוי שבו התינוקות זוחלים על משטח שהולך ונעלם (זכוכית), בדקו אם התינוקות יראו את הצוק וימשיכו או יעצרו. תינוקות שרק למדו לזחול לא הבינו את משמעות העומק והמשיכו לזחול, לעומת תינוקות מנוסים יותר שהפסיקו ולא הסכימו להמשיך.

המסקנה: התפתחות תפיסת העומק תלויה בהתפתחות המוטורית.

עד גיל חצי שנה, תינוקות יכולים להבדיל בין כל הפונמות הקיימות בעולם. בין גיל חצי שנה ל-9 חודשים, הם עוברים את התהליך הזה שבו הם ממקדים את המשאבים הקוגנטיביים שלהם בפונמות אשר הם חשופים אליהם, ובעצם שוכחים ומאבדים את היכולת להבדיל בפונמות שלא בסביבתם.

לתהליך עצמו של "מוות הנוירונים" הלא חשובים קוראים synaptic pruning.

כאשר רואים לדוגמה סרטון של מישהו עושה קולות "בה-בה" ואז רואים את אותו הסרטון רק עם קול "דה-דה", לרוב אנו נשמע שוב את ה"בה-בה". אשליה זאת נובעת מאינטגרציה ויזולית-אודיטורית עם יתרון לראיה.

מבחינת תינוקות, החל מגיל 5 חודשים בערך התינוקות רגישים לתופעה זאת. מה שאומר שבסביבות הגיל הזה הם לומדים לבצע אינטגרציה כזאת.

תהליך זה מתרחש במקביל להיצרות תפיסתית, לקראת גיל 7-9 חודשים. תינוקות מתחילים לזהות מילים ראשונות ולחלק את רצץ הדיבור ליחידות של מילים נפרדות.

בניסוי מסוים השמיעו לתינוקות רצף של הברות בשני סוגים: CVCV CVCCVC. לדוגמה boga, bikrub.

לאחר מכן השמיעו לתינוקות מילים מהמבנים האלו, ומשילובים בין המבנים. מה שראו הוא שהתינוקות הקשיבו יותר למילים המקוריות, מה שרומז לכך שיש להם את היכולת לנתח את הצלילים ולזהות מבנים בתוך הרצפים.

לילד יש מוסכמות אשר בונות כיצד הוא בוחן את העולם. כאשר כל המוסכמות מתיישבות אחת עם השנייה, מתקיים שיווי משקל קוגנטיבי.

שיווי המשקל הקוגנטיבי נשבר כאשר מגיע גירוי/מוסכמה חדש/ה אשר בא בקונפליקט עם מוסכמות אשר כבר קיימות אצל הילד.

השלב הסנסורי-מוטורי 0-2

השלב הפרה-אופרציונלי 2-7

השלב הקונקרטי-אופרציונלי 7-11

השלב הפורמלי-אופרציונלי 11 והלאה

זהו השלב ההתפתחותי הראשון על פי פיאז'ה, המתרחש מלידה עד גיל 2. בשלב זה, הילד הופך מיצור רפלקסיבי ליצור רפרקטיבי. הוא הופך מיצור שפועל רק על ידי רפלקסים, ליצור בעל סכמות אשר יודע לעשות רפלקציה ולייצג אובייקטים ע"י חשיבה.

השלב מתחלק ל-6 תתי-שלבים:

1. פעילות רפלקסים

2. תגובות מעגליות ראשוניות

3. תגובות מעגליות שניוניות

4. תיאום בין סכמות שניוניות

5. תגובות מעגליות שלישוניות

6. חשיבה ייצוגית מוקדמת

תת-השלב הרביעי בשלב המוטורי-סנסורי. שלב זה מתרחש בין 8-12 חודשים, ובו התינוק בפעם הראשונה מבצע פעולות מכוונות. התינוק מסוגל לשלב מספר פעולות על מנת להגיע למטרה, לדוגמה אם הצעצוע של התינוק נמצא במרחק ממנו, הוא יזחל אליו וישחק איתו על מנת להרגיש הנאה.

לפי פיאז'ה, זוהי הצורה המוקדמת ביותר של התנהגות מכוונת מטרה.

טעות נפוצה אשר תינוקות מבצעים עם למידת קביעות האובייקט, בתיאום בין סכמות שניוניות בשלב המוטורי-סנסורי.

אם תינוק ימצא אובייקט מוסתר, ואז נסתיר אותו שוב במקום אחר, אז התינוק יחפש את האובייקט במקום בו הוא מצא אותו בפעם הראשונה. לפי פיאז'ה, טעות זו מתרחשת מכיוון שהתינוק עדיין חושב שהקיום של אובייקטים תלויים בו, ולכן הוא מחפש אותו במקום האחרון בו הוא נגע בו.

ניאו-נייטיביזם זאת ביקורת על הנחת היסוד של פיאז'ה שתינוקות מגיעים לעולם ללא אף סכמה. הטענה המרכזית אומרת שתינוקות נולדים עם סכמות רבות, וישנם גם אנשים המאמינים שתינוקות נולדים עם סכמות בסיסיות לייצוג העולם הפיזי (לדוגמה, הניסוי שבו הציגו לתינוקות מסך עם 10 נקודות ומסך עם כמות משתנה של נקודות בין 10-20. הניסוי הראה העדפה למסך עם הכמות המשתנה, דבר הרומז על כך שאולי קיים קונספט ייצוגי של כמות.

הביקורת השנייה לא טוענת שתינוקות נולדים עם סכמות, אלא שהם נולדים עם יכולת לייצר תאוריות על העולם הפיזי והחברתי. לפיהם לתינוקות יש מוכנות מולדת לייצור סכמות, ומה שהם צריכים זה הרבה נסיון.

זאת ההבנה שמילה או אובייקט יכולים להתייחס למשהו אחר (סימבוליות). יכולת זאת נרכשת בשלב הפרה-אופרציונלי, לקראת גיל 3.

בניסוי סנופי, הראו לילדים דגם מיניאטורי של חדר ושם החביאו בובה קטנה של סנופי (הדגם המיניאטורי הוא סימבולי לחדר האמיתי). לאחר מכן לקחו את הילדים לחדר האמיתי ושאלו אותם היכן סנופי מתחבא. בני שנתיים וחצי בקושי הצליחו, לעומת בני 3 אשר עברו בקלות. 

*לאחר מכן, גילו שגם לילדים בני שנתיים וחצי יש את היכולת הזו, אך מתקשים ב-dual representation.

היכולת לקלוט אובייקט במספר דרכים במקביל, לדוגמה להבין שמפה היא גם חתיכת נייר עם ציור והיא גם מייצגת מקום אמיתי בעולם.

יכולת זו מתפתחת בגיל 3 בחלק מהתפתחות representational insight.

ישנם 2 טעויות מרכזיות אשר קשורות ליכולות הייצוג הדואלי: אנימיזם ואגוצנטריזם.

אחד הטעויות הנפוצות אשר מתרחשות בהתפתחות dual representation.

בא לידי ביטוי בייחוס תכונות של יצורים חיים לאובייקטים דוממים שנעים לבדם. לדוגמה, ילד שמאמין שהרוח נושבת כדי לקרר אותו.

אחד הטעויות הנפוצות אשר מתרחשות בהתפתחות dual representation.

בא לידי ביטוי בכך שהילד חושב שהעולם קיים מנקודת מבטו, ולא מבין שקיימים נקודות מבט נוספות. דוגמה קלאסית, ניסוי ההר.

עוד תופעה שנוסעת מאגוצנטריזם היא אי-הבחנה בין מראית עין למציאות.

נובע מאגוצנטריזם, אחת הטעויות המרכזיות של ייצוג דואלי. זהו היעדר יכולת לשמור ייצוג של מאפיינים מציאותיים של אובייקט ברגע שמוצגים מאפיינים מטעים.

בניסוי החתול והכלב, מציגים לילד חתול ושואלים אותו מה זה, הוא עונה חתול. לאחר ששיחק עם החתול זמן מה, מחפשים את החתול לכלב ושואלים מה זה עכשיו. ילדים בגיל 3 יענו שזה כלב עכשיו, בגיל 6 כבר יודעים להגיד שזה עדיין חתול.

בעיה שנובעת מבעיית הייצוג הדואלי. תופעה זו מתקיימת כמעט עד סוף השלב הפרה-אופרציונלי.

בעיית השימור מתארת קושי של ילדים להבין שתכונות פיזיקליות של אובייקט נשמרות גם לאחר שהמראה של האובייקט השתנה.

בניסוי כוס המים, מעבירים מים מכוס רחבה ונמוכה לכוס צרה וגבוהה. ילדים עם בעיית השימור יגידו שכשהמים בכוס הגבוהה, יש יותר מים.

לפי פיאז'ה, הבעיה נובעת מהיעדר 2 תהליכי חשיבה: decentration, reversibility.

תהליך חשיבה אשר לא קיים עדיין אצל ילדים בשלב הפרה-אופרציונלי, ומביא לבעיית השימור.

זהו בעצם היכלות לבחון אובייקט ממספר היבטים במקביל, בלי להתמקד רק בתכונות המרכזיות (בדרך כלל תכונות חיצוניות).

תהליך חשיבה אשר לא קיים עדיין אצל ילדים בשלב הפרה-אופרציונלי, ומביא לבעיית השימור.

מבטא את היכולת להבין שניתן "לבטל" פעולות ע"י ביצוע הפעולה ההפוכה. בניסוי כוס המים, יכולת החשיבה הזו יכולה לבוא לידי ביטוי אם הילד היה אומר "אוקיי, אני יכול גם להחזיר את המים לכוס הראשונה" ובכך היה מבין שכמות המים לא משתנה.

היכולת להבין כי לאדם אחר יש נקודת מבט משלו, אשר בהכרח שונה משלי. ניסוי קלאסי הוא ה-false beliefe task

שבו מספרים לילד סיפור על ילדה שמחביאה חפץ, ובזמן שהיא לא שם מישהו בא ומחביא אותו במקום אחר. בסוף הסיפור שואלים את הילד איפה הילדה תחפש, ולפי זה אפשר לדעת אם הוא עונה בהסתמך על הידע שאצלו או בהסתמך על הידע שאצל הילדה בסיפור. מגיל 4, ילדים כבר יצליחו במטלה.

יש מספר משתנים שעלולים להשפיע על התפתחות התיאוריה אצל הילד: אם הילד מרבה במשחקי דמיון, שיח משפחתי המכיל נושאים של כוונות ומניעים, אם יש לילד אחים גדולים (קיום קונפליקטים אשר צריך לפתור בעזרת הגיון) וכמו כן גם אינטאקציה עם הרבה אנשים מבוגרים.

השלב השני בתיאוריית ההתפתחות של פיאז'ה, המתרחש בין גיל 2-7.

בשלב זה, מתפתחת השפה, והילד מתחיל לחשוב באופן סימבולי של מילים ותמונות, אך אין לו הבנה של של חוקים פיזיקאליים.

בשלב זה הילד מפתח theory of mind.

אם A=B

ו-B=C

אז A=C

יכולת זו נלמדת בשלב הקונקרטי-אופרציונלי.

לפי ספירמן, ישנם כל מיני סוגי אינטליגנציה וניתן לתת לכל אחד ציון משלו S.

בין כל סוגי האינטליגנציה האלו ישנו גורם כללי מסוים אשר משפיע עליהם G.

לפי ספירמן, הגורם המשותף מסביר כ-40% מהשונות של סוגי האינטליגנציה השונים. במחקרי המשך גילו 4 תחומים אשר מרכיבים את ציון הג'י הכללי: יכולת מרחבית, זיכרון, מהירות עיבוד, אוצל מילים ו-reasoning.

זהו מבחן המודד אינטליגנציה אצל תינוקות בני 2-30 חודשים. המבחן מודד את התינוק ב-3 סקאלות שונות:

סקאלה מוטורית: בודקים את היכולות המוטוריות של התינוק ע"י משימות פיזיות של תנועה, זריקת כדור, החזקת קובייה וכדומה.

סקאלה מנטלית: בודקים את היכולות המנטליות של התינוק ע"י מטלות זיכרון, פתירת בעיות, מעקב אחר הוראות, אוצר מילים וכדומה.

ציון התנהגותי: בודקים עד כמה התינוק משתף פעולה עם הבוחן, את יכולות הריכוז לאורך זמן ותגובות חברתיות שונות.

הציון מורכב מ-2 הסקאלות הראשונות, והוא נקרא DQ.

מהימנות המבחן מאוד נמוכה, מכיוון שאותו הילד עלול לקבל ציונים שונים מאוד בגילאים שונים. בנוסף, אין מתאם גבוה בין הציונים האלו לציוני IQ.

הסיבה שעדיין משתמשים במבחן למרות שהוא לא מקביל למבחני אינטליגנציה של מוגרים, היא שמבחן זה יכול להציף בעיות התפתחותיות או הפרעות נוירולוגיות.

ישנם 3 מדדים אשר נמצאים במתאם עם אינטליגנציה בשלב מאוחר יותר בחיים.

זמן תגובה ויזואלי: כמה זמן לוקח לתינוק עד שהוא מסתכל על גירוי שמוצג לו.

קצב הביטואציה: כמה זמן לוקח לתינוק להשתעמם מגירוי רפטטיבי ולהפסיק להסתכל עליו.

העדפת דברים חדשים: עד כמה התינוק מעדיף גירויים חדשים, למשל כמה זמן לוקח לו לעבור מגירוי ישן לגירוי חדש כשהם מוצגים ביחד.

פלין גילה שיש שיפור של 10 נקודות במבחני האינטליגנציה כל 30 שנה. שיפור זה מוסבר ע"י 2 גורמים:

שיפור בתזונה: התזונה השתפרה משמעותית במאה האחרונה, דבר שידוע אשר משפיע על התפתחות האינטליגנציה.

דגש חברתי על אינטליגנציה: אינטליגנציה הפכה לנושא חשוב בחברות המערביות, ואנשים מנסים לפתח ולקדם את היכולות האלו בצורה אקטיבית (מערכות חינוך טובות, קורסי הכנה לכל מבחן, הבנת חשיבות התכונות אשר מקדמות אינטליגנציה).

זהו אחד מהתהליכים בעלי המשמעות הגדולה ביותר להתפתחות הקוגנטיבית.

משמעות הפעולה הזאת היא שאקסונים מתעטפים בעוד ועוד שכבות מיאלין אשר משפרות את איכות העברת הסיגנלים. תהליך המיאלינזציה מתרחש באיזורים שונים בתקופות שונות עד גיל 25.

זהו אחד מהתהליכים בעלי המשמעות הגדולה ביותר להתפתחות הקוגנטיבית.

בתהליך זה, נוירונים ספציפיים באיזורים מסויימים מתים על מנת לפנות משאבים להתפתחות נוירונים אחרים. הנוירונים המתים הם נוירונים שלא קיבלו מספיק אותות (לדוגמא נוירונים שאחראיים על פונמות בשפות זרות).י

קשב מתמשך sustained attention

קשב סלקטיבי selective attention

אינהיביציה קוגנטיבית cognitive inhibition

קשב זה, מדבר על היכולת לשמור על הקשב מופנה לאובייקט לאורך זמן - attention span.

קשב זה (והאיזור במוח שאחראי לו) מתפתחים עד גיל 15, והיכולת עולה במהלך החיים.

היכולת להתמקד בנקודת זמן אחת באובייקט ספציפי תוך כדי התעלמות מגירויים אחרים שאינם רלוונטיים. 

בניסוי, לקחו ילדים בני 7,10 ו-13 והראו להם מספר בובות של חיות. החביאו את החיות מאחורי ווילונות ואמרו לילדים לזכור איפה כל חיה נמצאת. בתאי הווילונות היו גם צעצועים וחפצים שונים. בשלב השאלות, בדקו עד כמה הילדים זכרו את החיות, וכמו כן עד כמה הילדים זכרו את הצעצועים והחפצים.

תוצאות הניסוי הראו שהיכולת של ילדים בני 7 ו-10 לזכור פריטים שוליים גבוהה מאוד, והתוצאות של בני 13 נמוכה מאוד - מה שמראה שילדים בני גיל 13 יודעים לבצע קשב סלקטיבי.

זהו מצב בו הילד מייצר אסטרטגיות אבל הן לא מועילות לו (כמו שקרה בניסוי אסטרטגיות הזיכרון עם הילדים שנתבקשו לזכור מספר קלפים. בשלב הרביעי יכולות הזיכרון שלהם חזרו למצב ההתחלתי. 

חסך בניצול עשוי ליווצר בגלל 3 גורמים עיקריים: היעדר משאבים קוגנטיביים, הנאה מאסטרטגיות, היעדר מטא-קוגניציה.

הסבר אפשרי לחסך בניצול, אחד העיכובים בהתפתחות אסטרטגיות.

לילדים יש משאבים קוגנטיביים מוגבלים, ואם הם ישקיעו יותר מידי משאבים לתהליך המיון ייתכן שלא ישארו להם מספיק משאבים בשביל המשך התהליך.

הסבר אפשרי לחסך בניצול, אחד העיכובים בהתפתחות אסטרטגיות.

הסבר זה טוען שתהליך המיון כל כך כיף לילדים, עד כדי שהם שוכחים את המטלה, או לפחות מקצים לה פחות צומת לב מהאסטרטגיה החדשה הכיפית.

תיאוריה הטוענת כי חשיבה אנלוגית קיממת כבר בגיל ינקות.

בניסוי שטוען להוכיח את זה, הושיבו תינוקות בסביבות גיל שנה, ליד 2 חתיכות בד אשר אחת מהן מחוברת בחוט לצעצוע במרחק קצר, והשנייה קשורה לחוט אשר לא מחובר לכלום. התוצאות הראו שמגיל 10 חודשים ל-13, יש עליה ביכולות להפעיל חשיבה אנלוגית.

השלב הפרה-שבתי Prelinguistic Stage

שלב ההולופרזה Holophrase Period

השלב הטלגרפי Telegraphic Period

שלב הגן Preschool Period

השלב הראשון בהתפתחות השפה, מתרחש בסביבות גיל חודשיים. התינוק משמיע כל מיני ווקאליזציות של תנועות ללא עיצורים (אווו אהההה). זהו הקול הראשון שהוא מוציא בלבד בכי.

השלב השני בהתפתחות השפה אצל תינוקות, בין גיל 4-6 חודשים, מתאפיין בשילוב של עיצורים ותנועות חסרי משמעות מילולית. לאט לאט זה נהיה דומה יותר ויותר לשפה שבסביבת התינוק.

בשלב זה, התינוק מתחיל להתאמן על השפה, וזה הכרחי להתפתחות תקינה. גם תינוקות חירשים עוברים את השלב הזה, אך זה שילוב של ווקאלי ושל שפת סימנים. על מנת שתנועת ידייעם תקרא babbling, יש 3 תנאים:

1. התנועות הן חלק משפת הסימנים.

2. לתנועות יש מקצב וסידור פנימי שתואם את זה של שפת הסימנים

3. לתנועות אין משמעות ואין מאחוריהן כוונה או מטרה. אלו לא משפטים או מסרים, אלא פשוט תנועות שנועדו לאמן את המערכת השפתית שלו.

בשלב ההולופרזה, הילד מתחיל ללמוד מילים בקצב נורא איטי. יכולים לעבור 3-4 חודשים מהופעת המילה הראשונה ועד להצטברות 10 מילים.

עד שבין גיל שנה וחצי לשנתיים מגיע הפיצוץ שבו קצת הלמידה פתאום עולה בצורה משמעותית והילד מסוגל ללמוד 10-20 מילים בשבוע.

עד גיל שנתיים, ילדים כבר יוכלו להפיק כ-200 מילים בממוצע.

בשלב ההולופרזה תהליך זה מתאר כיצד ילדים מצמידים משמעות למילים שהם לומדים. תהליך זה הוא פשוט, חוזרים על המילה מספר פעמים תוך התייחסות למה שהיא מייצגת ועם הזמן הילד לומד את המשמעות.

מנגנון זה מתחיל לפעול בין 13-15 חודשים, והוא הולך ומשתפר עם הגיל.

שתי טעויות נפוצות בשלב ההולופרזה, אשר מביא ילדים לטעות במילים ולייחס להם משמעות מוטעה.

overextension

טעות זו מתייחסת למצב שבו הילד משתמש במילה בצורה הכללתית. כמו אם הוא קורה לכל חיה עם 4 רגליים "כלב". לא מצליח להבחין.

underextension

המצב ההפוך, בו הילד לומד מילה ומתייחס אליה במצב מצומצם נורא. לדוגמה אם הילד קורא לכלב שלו "כלב" אבל לא לשאר הכלבים.

תיאוריה זו מתארת את תהליך רכישת השפה כתלוי בניסיון הילד והחשיפה שלו לסביבה. הוא מסביר כיצד כשהילד רק פולט העברות ותנועות, האמא בדרך כלל תגיב בצורה מסויימת שתגרום לו לנסות שוב, להאזין למילותיה ולנסות לחקות אחריה. אחד החיזוקים הגדולים לתיאוריה זו היא העובדה שילדים להורים שמדברים אליהם יותר, מראים יכולות שפתיות יותר מפותחות.

הבעיה העיקרית בתיאוריה זו היא שהיא לא מסבירה כיצד ילדים לומדים תחביר. אם הילדים היו לומדים ישר מההורים, הם לא היו צריכים לדבר ללא תחביר בשלבים המוקדמים.

תיאוריה זו עונה לבעיה שתיאוריית האמפירציזם מעלה. תיאורייה זו טוענת שלבני אדם מוכנות ביולוגית לרכישת שפה. נועם חומסקי, אחד ממובילי המהפכה הקוגנטיבית, חקר את התפתחות השפה רבות

הוכחות עיקריות:

ההתפתחות השפתית דומה בתרבויות שונות סביב העולם.

השפה היא ספציפית לזן הביולוגי.

ישנם איזורים במוח הקשורים לשפה ומתפתחים בהתאמה לשלבי ההתפתחות השפתית של הילד.

ישנה תקופה קריטית.

זאת ה"שפה" אשר בעזרתה רוב האנשים מדברים אל תינוקות וילדים קטנים. אלו משפטים קצרים ופשוטים, אשר חוזרים על עצמם בצורה איטית וגבוהה עם אינטונציה חזקה ולא מונוטונית תוך כדי הדגשה של המילים החשובות.

דיבור זה מועיל להתפתחות השפה בכך שהוא קל יותר לעיבוד והבנה מצד הילד.

נמצא מתאם בין טווח התדירויות של האם לביצועים הלשוניים.

קשר ריגשי חזק שנוצר בין הילד לבין הדמות המטפלת. ישנם 4 שלבים ביצירת התקשרות:

1. טרום התקשות pre-attachment

2. התהוות של ההתקשרות attachment in the making

3. התקשרות ברורה clear cut attachment

4. קשר הדדי reciprocal relationship

מתחיל בגיל שנתיים ונובע בעיקר מההתפתחות השפתית של הילד. הילד יכול להביע את הרגשות והצרכים שלו כלפי הדמות, וכבר לא מוגבל לתגובות כמו בכי או צחוק. לילד יש כלים לוודא בצורה אקטיבית שהוא בקרבת הדמות.

בנוסף, ניתן להסביר לילד למה הדמות הולכת, או שהיא מייד תחזור. יש ירידה בחרדת הנטישה בשלב זה.

1. התיאוריה הפסיכואנליטית

2. תיאוריות למידה

3. תיאוריות של התפתחות קוגנטיבית

4. התיאוריה האתולוגית

1. Physical Self

התפיסה הפיזיולוגית של העצמי, של חלקי הגוף שלי ושל העובדה שהם שלי ולא של מישהו אחר. אסומטוגנוזיה - חוסר מודעות של אדם לחלקי גופו בעקבות פגיעה נוירולוגית.

2. Psychological Self

העצמי הפסיכולוגי, כולל את הזיכרון הסמנטי (העובדות שאני יודע על עצמי) וזיכרון אפיזודי (שלל החוויות שלי). זה בעצם מייצג את האופן שבו אני חווה את העולם מנקודת המבט הייחודית שלי.

3. Self as an Agent

זו בעצם תחושת השליטה שלי בעצמי וההבנה שיש לי יכולת השפעה על סביבתי. סינדרום יד חייזר - כאשר מישהו מבין שהיד היא שלו אך הוא לא מצליח לשלוט בה, והוא בטוח שיש לה רצון משל עצמה.

1. Categorical Self

בין גיל 18-30 חודשים, הילד מגבש חשיבה על עצמו בקטגוריות על סמך המאפיינים שלו. אם נשאל אותו על עצמו הוא יגיד "אני בן. יש לי תלתלים. יש לי נמשים". כך הוא גם מסווג אחרים.

2. Remembered Self

כאן מתחיל הזיכרון האפיזודי, הילד זוכר את החוויות שהוא עבר. כשהוא שומע סיפורים על עצמו, הוא יוצר דמות של עצמו בזיכרון ומבין יותר את הקיום שלו בעולם של אחרים.

3. Enduring Self

הילד לא רק זוכר את עצמו בעבר, הוא מסוגל לדמיין את העצמי שלו בעתיד. לקראת גיל 4

בכל שלב יש משבר שמניע את ההתפתחות, אם הוא נפתר כמו שצריך אז היעד הושג, אם לא זה יקשה על ההתמודדות בשלב הבא.

אמון מול אי אמון, לידה עד 18 חודשים.

אוטונומיה מול בושה וספק, 18 חודשים עד גיל 3.

יוזמה מול אשמה, גילאי 3-5.

יכולת מוח נחיתות, גילאי 5-13.

זהות מול בלבול בתקידים, גילאי 13-21.

אינטימיות מול בדידות, גילאי 21-39.

יצרנות מול סטגנציה, גילאי 40-65.

Ego Integrity מול ייאוש

השלב הראשון בתיאוריית התפתחות הזהות של אריקסון, מתרחש מלידה עד גיל 18 חודשים. 

השאלה כאן היא האם העולם הוא מקום בטוח.

יחס הורי עקבי ויציב ייצור תחושבת אמון וביטחון לחקור את העולם.

השלב החמישי והקריטי ביותר מבחינת הזהות, מתרחש בין גילאי 13-21. זהו שלב ה"מי אני?" שכולם עוברים בו הם מנסים לחשוב על מי הם ומה הם רוצים בחיים.

שני האפיקים המרכזיים הם שאלת הזהות המקצועית ושאלת הזהות המינית. 

מצבי זהות אפשריים:

1. Identity Achievement

חיפוש גבוה ומחויבות גבוהה.

זאת המטרה הסופית, לאחר חיפוש רחב להגיע לזהות שעם מחוייבות גדולה אליה.

2. Identity Moratorium

חיפוש גבוהה, מחוייבות נמוכה.

זו הדרך הכי אפקטיבית לחפש אחר הזהות, לחפש הרבה מבלי להיות מחוייב לדרך מסויימת.

3. Identity Foreclosure

חיפוש נמוך עם מחוייבות גבוהה.

כאשר הזהות מוכתבת לנו מהסביבה ואין חיפוש אמיתי.

4. Identity Diffusion

חיפוש נמוך ומחוייבות נמוכה.

זהו השלב השישי בתיאוריית הזהות של אריקסון, והוא מתרחש בין גיל 21-39.

השאלה של שלב זה היא "האם אני יכול לאהוב?" והוא מתאפיין בחיפוש אחר אהבה.

האופן בו אדם תופס את עצמו, ביחס למאפיינים "גבריים" או "נשיים".

לרוב, בנים יתפסו את עצמם כ"גבריים" ובנות כ"נשיות", אך יש גם אנדרוגנים אשר מקבלים ציונים גבוהים גם במאפיינים ה"גבריים" וגם ב"נשיים".

לרוב אנדרוגנים יהיו נשים. לאנדרוגנים ול"גבריים" יש דימוי עצמי גבוה, לעומת "נשיות" אשר בעלות דימוי עצמי נמוך וקשיי הסתגלות. זאת בגלל שמאפייני האישיות ה"נשיים" אינם מוערכים בחברה.

תיאוריות אלו עוסקות בהתפתחות המגדרית של הילד. לפיהם, התנהגות קודמת לקוגניציה.

תחילה הילד מתנהג בצורות ואופנים שונים, מקבל חיזוקים או עונשים, וכך לומד את הסכמות המגדריות המוכרות בחברה.

תיאוריות התפתחות מגדר אשר בניגוד לתיאוריות של למידה חברתית, טוענות שהקוגניציה קודמת להתנהגות. אחת מהנחות היסוד של תיאוריות אלו היא Gender Constancy.

לפי תיאוריות אלו, קביעות מגדרית מובילה ל-Gender Typing:

אימוץ הסטריוטיפים המגדריים אליהם הם משתייכים.

ההבנה של הקביעות הביולוגית של המגדר שלנו. הבנה זו מתרחשת בשלבים מוקדמים של הילדות, והיא מתפתחת בעזרת 3 הבנות הדרגתיות:

1. שיום מגדרי Gender Labeling

בגילאי הגן המוקדמים, ילדים לומדים לתייג את האנשים מולם לפי מגדר ולהבדיל ביניהם. הבעיה, שזוהי הבנה נורא שטחית. ילדה תבין שהיא נקבה, אבל היא לא תבין שהיא לא תוכל להיות אבא בעתיד. או שאם נתן לה בובת נקבה ונחליף את הבגדים, שיעור וכו' - היא תחשוב שזה עכשיו זכר.

2. יציבות מגדרית Gender Stability

הבנת היציבות של המגדר לאורך זמן. כאן הילדה כבר תבין את הפן היציב של מגדר, ושהיא לא תוכל להיות אבא אלא אמא. אך מגדר עדיין נתפס כמשהו חיצוני אשר משתנה בהתאם למאפיינים תפישתיים.

3. עקביות מגדר Gender Consistency

לקראת סוף גיל הגן, תחילת גיל בי"ס, ילדים מבינים לא רק שמגדר עקבי לאורך זמן, אלא שהוא עקבי במובן הביולוגי שלו. בעצם לומדים שמין הוא קבוע ולא תלוי בהתנהגות או מראה.

בשלב זה בנים מזדהים יותר ויותר עם מאפיינים "גבריים" לעומת בנות שמזדהות יותר ויותר עם מאפיינים "נשיים". בנות הן יותר אנדרוגניות שכן הן מתנסות עם טווח רחב יותר של אפשרויות.

בניסוי כלשהו הראו תמונות של גברים ונשים בעבודות פיקטיביות, וראו שדירוג היוקרה של העבודה היה גבוה יותר כשגברים היו שם מאשר נשים (מ-2 המינים).

הערכות עצמיות: Gender Typicality, Gender Contentedness, Pressure to Conform to Gender Roles.

בניסוי, יש 2 צעצועים וידו של הנסיין מונחת על אחת מהם. מסך יורד וכשהוא עולה הצעצועים החליפו מקום. בתנאי אחד ידו של הנסיין נשארה באותו המקום אך על הצעצוע השני, ובתנאי השני ידו נשארה על אותו הצעצוע במקום החדש.

תוצאות הניסוי הראו שהתיניקות מביטים יותר על המקרה שבו ידו של הנסיין נשארה באותו המקום על צעצוע אחר. המסקנה היא שהם מבינים כוונה אנושית.

(כשניסו עם מקל התוצאות היו הפוכות)

נסיינים בנו צעצועים עם כפתורים וידיות. הם ביצעו בהם פעולות, כשפעם אחת ביצעו פעולה ואמרו "אופס" ואז ביצעו פעולה שנייה ואמרו "הנה", ובתנאי אחר הם ביצעו את הפעולות בסדר הפוך.

התוצאות הראו שהתינוקות חיקו את הפעולה המכוונת של הנסיין, ללא קשר לסדרה הכרונולוגי. עוד ראייה שתינוקות מבינים כוונה אנושית.

נסיינים ישבה מול תינוק והדליקה מנורה בעזרת במצח. בתנאי אחד ידייה היו על השולחן ובתנאי אחר הם היו מתחת השולחן.

בתנאי שידייה היו מתחת לשולחן, תינוקות הדליקו את הנורה עם הידיים שלהם, אך כשידייה היו על השולחן, הם הדליקו את הנורה עם המצח גם כן. "אם היידים שלה שם והיא לא משתמשת בהם, כנראה יש סיבה."י

נסיינית יושבת מול תינוקות ואוכלת קרקרים וברוקולוי, כשבכל תנאי היא אוהבת מאכל אחד ונגעלת מהמאכל השני. לאחר מכן היא מבקשת מהתינוק להעביר לה את המאכל שהיא אוהבת.

בגיל 14 חודשים, הם כמעט תמיד מעבירים את הקרקרים מכיוון שזהו המאכל שהם בעצמם אוהבים.

בגיל 18 חודשים, הם כבר מושפעים מתגובותיה של הנסיינית ומעבירים את הברוקולי. זהו רמז ל-TOM

מוקדם אשר אומנם לא נוגע לאמונות ומידע, אך מתייחס לרצונות ורגשות.

לפני גיל 7, ילדים נוטים לתאר את חבריהם בעזרת תיאורים חיצוניים או בעזרת אירועים אשר התרחשו לאחרונה. אך יש טענה כי הם מבינים שיש לחבריהם תכונות עקביות אשר יכולות להסביר התנהגות.

אחת הסיבות אשר מנסות להסביר על למה בכל זאת הם מתארים אותם בעיקר בעזרת מאפיינים חיצוניים היא שאין להם את אוצר המילים וההבנה העמוקה של מאפיינים אישיותיים ופסיכולוגיים.

שלב זה מגיע לאחר שלמד לתאר מאפיינים פסיכולוגים, ולהשוות התנהגויות. בסביבות גיל 10, הילד מתחיל להשוות מאפיינים פסיכולוגיים של אחרים. לדוגמה - דני יותר חכם מיוסי.

בנוסף, ילדים מעל גיל 10 כבר מבינים שתיאור עצמי של אדם אינו בהכרח מאפיין אותו, ושיש לאחרים מוטיבציה לשקר מסיבות כאלו או אחרות. הם מטילים יותר ספק בדיווח עצמי.

לקראת גיל 14-16, נערים כבר מבינים שמצבים מסויימים עלולים להביא להתנהגויות מסויימות אשר אינן מייצגות את תכונותיו של אדם.

פותח ע"י סלמן, מסביר את ההתפתחות הקוגנטיבית דרך התמקדות ביכולתו של הילד לשים את עצמו בנעליו של אחר. שלבים:

1. בין גיל 3-6 הילד אגוסנטרי לגמרי ומודע רק לנקודת המבט של עצמו.

2. בין גיל 6-8 הילד מבין שיש לאחרים פרספקטיבות שונות, אך מסביר זאת ע"י זה שלאחרים יש אינפורמציה שונה בלבד.

3. בין 8-10, הילד מודע לכך שלכל אחד יש פרספקטיבה שונה, גם אם לכולם יש את אותו האינפורמציה. הוא יודע להתחשב בפרספקטיבה של אחר, מה שנותן לו את היכולת לצפות את התגובות של אחרים להתנהגותו. הוא עדיין לא יכול להחזיק בנקודת מבטו ושל האחר במקביל.

4. בין גילאי 10-12, מתקיים לראשונה "רול טייקינג" הדדי, הילד יודע לשקול את הפרספקטיבה של עצמו ושל האחר במקביל.

5. בין גילאי 12-15, הנער יודע לבצע השוואות בין פרספקטיבות, ולנתח אותם.

השוואה לתיאוריית פיאז'ה:

שלבים 1-2 מקבילים לשלב הפרה-אופרציונאלי.

שלבים 3-4 מקבילים לשלב הקונקרטי-אופרציונאלי.

שלבים 4-5 מקבילים לשלב הפורמלי-אופרציונאלי.

1. הורות סמכותית Authoritative Parenting

2. הורות סמכותנית Authoritarian Parenting

3. הורות מתירנית Permissive Parenting

4. הורות לא מעורבת Uninvolved Parenting

1. קבלה Acceptance

2. מעורבות Involvement

3. שליטה Control

4. אוטונומיה Autonomy

הורות אידיאלית. קבלה גבוהה של הילד, מעורבות גבוהה אך לא מוגזמת.

רמת השליטה הינה אדפטיבית, איפה שצריך היא מתאימה ואיפה שלא היא משחררת.

רמת האוטונומיה תואמת לצרכיו של הילד. ככל שהוא מתבגר, הוא מקבל יותר.

הורות זו מאופיינות בקבלה נמוכה ובמעורבות נמוכה. רמת השליטה גבוה מאוד, מה שמביא לאוטונומיה נמוכה של הילד.

יחס קר ומרחיק, שליטה באופן שלילי (צעקות, איומים) על מנת להציב רף גבוה לילד.

לקחו חיילים ושאלו אותם כמה אחים יש להם ומה מיקומם, ולאחר מכן ביקשו מהם לבצע מבחן IQ.

מסקנה: רמת האינטליגנציה יורד עם סדר האחים, ובנוסף כמה שיש יותר אחים - רמת האינטליגנציה בכללי יורדת.

מכיוון שזהו מחקר ישן, ביצעו אותו שוב אך הפעם השוו בין האנשים לבין המשפחה שלהם וראו שרמת האינטליגנציה אינה יורדת עם סדר האחים, אך עדיין ככל שיש יותר אחים רמת האינטליגנציה הכללית של כולם יורדת.

הגורם לכך, הוא כנראה שמשפחות במעמד סוציו-אקונומי נמוך נוטות להביא יותר ילדים לעולם, ובנוסף ישנו מתאם בין מעמד סוציו-אקונומי לרמת אינטליגנציה. כשהשוו בין משפחות בעלות מספר שונה של ילדים אך באותו המעמד הסוציו-אקונומי, ראו שאין הבדל.

1. פעילות לא סוציאלית - בהתחלה הילד משחק עם עצמו ללא קשר עין עם אחרים, אך הוא כן מסתכל על אחרים ללא כוונה או מטרה של הצטרפות. סתם מתוך עניין.

2. משחק מקביל - הילד משחק בקרבת אחרים באותו האופן או בצעצועים דומים, אך אנו מנסה להשפיע על התנהגותם. 

3. משחק אסוציואטיבי - הילדים עדיין משחקים בנפרד, אך יש אינטראקציות בודדות ביניהם במהלך המשחק.

4. משחק קואופרטיבי - זהו השלב בו הם משחקים יחדיו. יש אינטראקציות, כללים ברורים ומטרה משותפת למשחק.

כל שלב לא מחליף את קודמו, אלא מתווסף אליו. ילדים תמיד יכולים להמשיך לשחק בעצמם וזה לא אומר שהם נפלו שלב אחד אחורה.

1. Functional Play

גילאי 0-2, תנועות מוטוריות עם או בלי אובייקטים ומטרה מסויימת.

2. Constructive Play

גילאי 3-6, משחק המאופיין ע"י יצירה. לדוגמה הרכבת קוביות או ציור.

3. Make Believe Play

גילאי 2-6, משחקי דמיון ומשחקי תפקידים.

4. Games with Rules

משחקים עם כללים ומטרות, בדרך כלל משחקים חברתיים.

1. אם הילד משוטט לבדו מבלי להיות עסוק במשחק או פעילות מסוג מסויים. יכול להיות בעיה בהצבת מטרות לעצמו.

2. אם הילד משוטט לא מעש וצופה באחרים משחקים מבלי לנסות להצטרף.

3. אפילו משחק פונקציונאלי (תנועות מוטוריות) מוגזם יכול להצביע על חוסר בגרות או אימפולסיביות.

רכיב קוגניטיבי - הבחנה בין טוב ורע.

רכיב התנהגותי - התנהגות הנשענת על הבחנה זו.

רכיב ריגשי - תחושת גאווה/בושה בהתאם להתנהגות ורמת המוסריות שלה.

פיאז'ה מתייחס להתפתחות המוסר בשני מישורים: יחס לחוק - כיצד ילד מבין חוקי התנהגות וכיצד הוא תופס אותם. תפיסות של צדק - מתי ואיך הילד מתחיל לחשוב על מה "צודק" או מה "הוגן" כלפיו או כלפי אחרים. השלבים:

1. השלב הפרה-מוסרי

עד גיל 5, ילדים אינם מודעים בכלל לקיומם של חוקים חברתיים.

2. שלב המוסריות ההטרונומית

בין גילאי 5-10 ילדים מקנים חשיבות רבה לחוקים, אך לא ממקום של הפנמה, אלא ממקור חיצוני. הם תופסים את החוקים כסמכות עליונה שאין לערער עליה, וכל מעשה נבחן ע"י התוצאה שלו בלבד.

סיפור הכוס השבורה - ילדים לא ראו הבדל מוסרי בין ילד ששבר כוס בטעות לבין אחד ששבר בכוונה.

3. שלב המוסריות האוטונומית

החל מגיל 10-11, מתחילה להתפתח ההבנה כי הכללים החברתיים הן תוצר של החברה וניתן לערער עליהם ולשנות אותם בהתאם לטובת הכלל. הם מייחסים משמעות לכוונת המעשה, ומעדיפים ענישה רציפרוקלית (תואמת את המעשה) מכיוון שהם מבינים שזה אפקטיבי יותר על מנת ללמד את ה"פושע" למה מה שהוא עשה לא טוב.

ניסויו של קולברג על מנת לחקור את דרכי המחשבה המוסרית של ילדים.

בניסוי זה הוא סיפר לילדים על היינץ ואשתו אשר סבלה מסרטן נדיר. לרוקח הייתה תרופה אך היא הייתה יקרה. היינץ הצליח להלוות חצי מהסכום אך לא מספיק כדי לקנות את התרופה, אז הוא גנב אותה.

קולברג שאל את הילדים האם הוא היה צריך לעשות את זה ולמה. הוא פחות התעניין בחלק הראשון של השאלה, ויותר רצה לשמוע מה ההסברים שלהם. הוא עשה זאת ושאל שאלות חוקרות על מנת לנסות להבין את דרכי הרציונליזציה שבעזרתם הילד מכריע ציות לחוקים לצרכים אנושיים.

התיאוריה בנויה בשלוש רמות אשר כל אחת כוללת שני שלבים.

1. מוסריות פרה-קונבנציונאלית: בשלב זה, מקור הכללים הינו חיצוני לחלוטין וכל מה שהילד שואף לו זה הימנעות מענישה ומיקסום יחס חיובי כלפיו.

א. אוריינטציית עונש וציות - הילד מציית על מנת להימנע מעונש. מעשה טוב הוא מעשה שלא הוביל לעונש, גם אם המעשה הפר חוקים. ככל שהעונש גדול יותר, המעשה נתפס כרע יותר.

ב. הדוניזם נאיבי - הילד מציית לחוקים על מנת להרוויח משהו.

2. מוסריות קונבנציונאלית: בשלב זה יש רמה מסויימת של הפנמה. הילד מציית לחוקים על מנת לזכות בהסכמה חברתית, ועל מנת לשמר את הסדר החברתי. יש פה התחשבות בפרספקטיבות של אחרים.

א. אוריינטציית ילד/ה טוב/ה - הילד כבר מבין את חשיבות הכוונה מעל התוצאה ושואף להיתפס כ"ילד טוב". התנהגות מוסרית היא התנהגות שמרצה אחרים.

ב. מוסריות של שימור הסדר החברתי - הילד מבין את חשיבות המוסר ככלי לשימור הסדר החברתי וטובת הכלל.

3. מוסריות פוסט-קונבנציונאלית: המוסר הוא פנימי לחלוטין ויכול בהחלט לסתור את החוקים החברתיים.

א. אוריינטציית החוזה החברתי - בשלב זה האדם מבין שחוקים הינם הסכם חברתי שנועד לבטא את רצון הרוב. כל עוד זה משרת את הרווחה האנושית, זה בסדר, אך אם החוק פוגע בזכויות טבעיות הם אינם צודקים ויש לאתגר אותם.

ב. מוסריות של עקרונות מצפון אישיים - הפנמה מוחלטת. הפרט לוקח על עצמו את הבנת המוסר ומבחין בין טוב ורע על פי העקרונות שהוא קבע לעצמו.

קולברג טען שרוב האנשים מגיעים רק לשלב השלישי או הרביעי.. את השישי הוא הגדיר כסוג של מצב היפוטתי מרוב שלא מגיעים אליו.

התפתחות של יכולות קוגנטיביות כלליות הינם תנאי הכרחי להתפתחות מוסרית, אבל לא הפוך.

הילד ראה מבוגר מרביץ לבובו הליצן, ובשלושה תנאי ביקורת שונים המבוגר קיבל פרס, קיבל עונש או לא קיבל כלום. לאחר מכן הכניסו את הילד לחדר עם בובו ובחנו מה תהיה תגובתו. התוצאות הראו שכשהמבוגר נענש, הסיכוי שהילד ירביץ לבובו ירד. אך מצב שני, כשהמבוגר קיבל פרס, הסבירות שהילד ירביץ לבובו לא עלתה.

נקודה חשובה: כשביקשו מהילדים בצורה מפורשת להרביץ לבובו, כולם הרביצו. מה שמלמד שהילדים שלא הרביצו מכיוון שראו את המבוגר נענש, אכן למדו והצליחו לחקות את המבוגר, אך הבינו שזו התנהגות לא כדאית.

נסיינית נכנסה לחדר עם 2 גירפות, בתנאי אחד חילקה לכל גירפה בובת ארנב ובתנאי שני נתנה לאחת הגירפות את שני הארנבים.

תנאיי ביקורת - בתנאי אחד הגירפות לא זזו ולא הראו סימני חיים. בתנאי אחר מול כל גירפה הייתה תיבה והנסיינית רק הרימה אותה כדי לחשוף את הבובות של הארנבים.

התוצאות הראו שילדים באמת הסתכלו יותר זמן על המצבים הלא הוגניםף אבל לא בתנאי הביקורת. למה?

באחד מהם לא הייתה תנועה אז זה בכלל לא נרשם אצלם בסיטואציה חברתית, ובשני התיבות גרמו למצב להתפס כמשהו קבוע מראש.

במשחק האולטימטום, צד אחד מציע חלוקה והשני קובע אם לקבל את החלוקה או לדחות ואז אף אחד לא מקבל כלום. עד גיל 6, ילדים כמעט תמיד יקבלו את החלוקה כדי שלפחות יקבלו משהו, בין גילאי 6-8 הילד מתחיל לדחות את ההצעות הלא הוגנות שחברו מציע כדרך להעניש אותו על אי ההוגנות כלפיו.

בשלב זה ילדים מתחילים להציע חלוקות יותר הוגנות, אך זה כנראה על מנת שלא ידחו את הצעתם. ניתן ללמוד זאת דרך משחק הדיקטטור שבו ההצעה מתקבלת אוטומטית ללא אישור הצד השני. במשחק זה הילדים שוב מציעים חלוקות לא הוגנות.

החל מגיל 6, אם נוסיף למשחק הדיקטטור צד שלישי אשר אינו מעורב במשחק ובעל סוכריות משלו, ונשאל אותו אם הוא מוכן לוותר על הסוכריות שלו על מנת לפסול את הצעת הדיקטטור הלא הוגנת, הוא יפסול.

ניסוי נוסף שקשור למושג זה הינו ניסוי בו מראים לתינוקות צורה אשר מתנהגת בנחמדות לצורה אחרת, וצורה שלישית שמתנהגת אליה ברשעות. תינוקות (מגיל 5 חודשים!) יראו העדפה לדמויות פרו-סוציאליות.

השערה זו מנסה להסביר את הקשר בין אמפתיה לאלטרואיזם. לפיה, רגשות האמפתיה מעלות מחשבות על נורמות התנהגות אלטרואיסטיות אשר הילד למד מהחברה, והן יוצרות אצלו את תחושבת האחריות והמחויבות לעזור למי שבמצוקה.

השערה זו מוסיפה דחף חברתי ומוסרי למניעיו של הילד.

גיל כרונולוגי - כמה פעמים כדור הארץ הקיף את השמש מאז שאדם נולד

גיל ביולוגי - גיל האדם על פי התפקוד של הפונקציות הביולוגיות שלו

גיל פסיכולוגי - מתייחס בעיקר ליחס אל הגיל הכרונולוגי, גמו מישהו בן 40 שמרגיש כמו בן 20.

במחקר ששאל בני 20-90 כיצד הם מרגישים לעומת גילם הכרונולוגי, ראו שבגילאי ה-20 יש את הנטייה הגדולה ביותר להרגיש בני גילם ואפילו קצת מבוגרים יותר. משם והלאה אנשים תופסים את עצמם כצעירים יותר (בכ-20%). כ

גיל חברתי-תרבותי - גילו של אדם מבחינת ההספקים שלו בחיים. אדם שסיים תואר ראשון בגיל 9 ייחשב מבוגר בהרבה מעמיתיו בגילו החברתי-תרבותי.

שינויים נורמטיביים אוניברסליים - מאפייני הזדקנות כלליים המשותפים לכולם. פונקציות ביולוגיות ומוחיות שמדרדרות עם הזמן.

שינויים נורמטיביים תלויי זמן ומקום - שינויי הזדקנות מלאכותיים אשר רלוונטיים לזמן ומקום ספציפיים. לדוגמה כמו שפעם ילדים היו עובדים לפני גיל 18, דבר שהיה משפיע על התפתחותם והזדקנותם.

שינויים אישיים - שינויים של מטרות ושאיפות בחיים. בניסוי מסויים נתנו לצעירים וקשישים למלא שאלונים המכילים 3 מדדים: מטרות צמיחה ושאיפה בחיים, מטרות שימור כמו הפן החברתי, ומטרות של מניעת אובדן (דומה למטרות שימור אך עוסק בעיקר בגוף האדם). עבור צעירים מטרות צמיחה היו הכי חשובות, אך ככל שהזמן עובר שני המדדים האחרים משווים את חשיבותם.

א. מראה חיצוני משתנה: עור מתקמט, שרירים נחלשים, שיער מאפיר

ב. החלשות מערכת השלד, הנמכת קומה

ג. היצרות כלי הדם והתעבות קרומי החדרים בלב

ד. ירידה בתפקוד הריאות

ה. החלשות חושית אשר נובע מהדרדרות האיברים החושיים עצמם

ו. הזקנות מערכת העצבים

הכי חשוב: ירידה בנפח המוח הכולל, ועליה בנפח החדרים. הירידה בנפח המוח לאו דווקא מתרחשת בעקבות מוות תאים, אלא ככל הנראה בעקבות הידלדלות צפיפות הסינפסות. בצעירות, לכל נוירון יש מלא סינפסות לנוירונים אחרים, אך בזיקנה כמות הסינפסות מצתמצמת והחומר הלבן (אקסונים) הולך ומתמעט.

הירידה הכי חדה מתרחשת באונות הפרונטליות והפריאטליות. אונות אלו אחריות על מגוון יכולות קוגנטיביות כמו תיכנון לעתיד בעזרת אסטרטגיות ו-executive functions.