האטת קצב, הופכים לשקולים, הזדמנות ללמידה

איתות לאנשים סביבנו, לתמיכה חברתית

Major depressive disorder

דיכאון יוניפולארי

מעולם היתה אפיזודה מאנית\מעורבת

5 סימפטומים לפחות שבועיים

(לפחות סימפטום אחד מהשניים הראשונים)

*רגש של עצבות (או עצבנות אצל ילדים ומתבגרים)

*אנהדוניה

*אובדן\העלאת משקל

*hypersomnia\insomnia

*האטה\חוסר שקט פסיכומוטורי

*עייפות\חוסר אנרגיה

*תחושות מוגזמות של אשמה\חוסר ערך עצמי

*כושר ריכוז נמוך

*מחשבות נשנות על מוות והתאבדות

חייב לפגוע בתפקוד האדם 

מנבאים להישנות של דיכאון

relapse

דיכאון שאינו הפרעת מצב רוח

אבדן ותהליך ההתאבלות

תהליך נורמלי לפי בולבי:

קהות חושים\הכחשה שיתבטאו במצוקה, פאניקה ולחץ

כמיהה וחיפוש אחר הנפטר שיתבטאו בחוסר שינה\מנוחה, עיסוק יתר

חוסר ארגון וייאוש, קבלת האובדן, סימפ' של דיכאון מג'ורי

הכרה במציאות החיים החדשה, חזרה לחיים

ניתן לאבחן כדיכאון אם נמשך יותר מחודשיים

דיכאון שאינו הפרעת מצב רוח

דכדוך שאחרי לידה

לרוב שכיח אחרי לידה ראשונה, 50-70% מהנשים

*אי יציבות רגשית

*נטייה לבכות בקלות

*אי-שקט, לעתים מעורב עם רגשות שמחים

שינויים הורמונאליים - סרוטונין, נוראדרנלין

דיכאון בעוצמה בינונית למשך תקופה ארוכה מאוד

*לפחות שנתיים (או שנה אצל ילדים ומתבגרים) של מצב רוח דיכאוני רוב היום ורוב הימים

עוד לפחות שניים מהסימפטומים הבאים:

*תיאבון מוגזם\מופחת

*אינסומניה\היפרסומניה

*אנרגיות נמוכות\תשישות

*הערכה עצמית נמוכה

*כושר ריכוז נמוך\קושי בקבלת החלטות

*תחושת חוסר תקווה

לא היה פרק זמן של חודשיים שבהם לא חווה את הסימפ' הנל

בנוסף

*לא סבל בתקופה זו מדיכאון מג'ורי או אי פעם חווה אפיזודה מאנית\מעורבת

*נגרמת לאדם מצוקה והיא פוגמת בתפקודו

בנוסף לקריטריונים של אפיזודה דיכאונית עוד לפחות שלושה מתוך

*יקיצה מוקדמת בבוקר

*דיכאון חזק יותר בבוקר

*האטה\האצה פסיכומוטוריים משמעותיים

*אבדן תיאבון ומקבל ניכרים

*תחושת אשמה מופרזת\שאינה במקומה

*מצב רוח דיכאוני ששונה מהותית מעצב

נטייה גנטית ונמצא קשור לחווית טראומה בילדות

אפיזודה של דיכאון מג'ורי עם מאפיינים לא טיפוסיים Atypical

סימפטומים שמאופיינים בתגובתיות למצב רוח. לפחות שניים מהסימפ' הבאים:

*עלייה משמעותית במשק\התגברות התיאבון

*שינה מרובה

*תחושת כבדות בגפיים

*דפוס קבוע ומתמשך לרגישות לדחייה ביחסים בין אישיים

אפיזודה חוזרת של דיכאון מג'ורי עם דפוס עונתי

seasonal affective disorder

פי 2!

*סוציאליזציה להביע סימפטומים דיכאוניים- גברים לא מספרים על החוויות הרגשיות שלהם וגם לנשים יש נטייה גבוהה יותר לרומינציה

*תהליכים הורמונאליים- 40% חוות שינויי מצב רוח לפני ובמהלך הווסת

*השערת המציאות- אי שוויון בעבודה, אחריות על הילדים, אובייקטיביזציה של נשים ואידיאל הרזון.

מחקר של ג'ון גוטמן

the love-lab

*ילדים מאומצים ביותר סיכון כשההורה הביולוגי חולה מאשר ההורה המאמץ

*בגברים, חוסר טסטסטורון מוביל לסימפ' של דיכאון

*תיאומים זהים 48% לא זהים 42%

*גן ממיר סרוטונין בגרסתו הקצרה בשילוב עם הזנחה בילדות מנבא טוב יותר מאשר גרסתו הארוכה בשילוב עם הזנחה.

עד כה התמקד המחקר בהדלדלות של נוראדרנלין וסרוטונין באזור הסינפסה.

כיום מדובר גם על שיבושים במרכזים דופמינרגיים (במיוחד בלא-טיפוסית)

כשלים בציר ה HPA*

כשל במשוב השלילי שנותר ההיפוקמפוס להיפופיזה וההיפותלמוס להפסיק לייצר קורטיזול עקב חוסר תקינות בהורמון

dexamethasone

כשלים בציר ה hypothlamic-pituitary-thyroid

רמת פעילות נמוכה בבלוטת התריס יכולה להוביל לדיכאון

*נזק בקורטקס הפרה-פרונטלי השמאלי גורם לדיכאון. המיספריה שמאלית קשורה ברגשות חיוביים והימנית בשליליים לכן אצל חולים יש פעילות מוגברת בימין

עקב חרדה ועלייה בערנות לגירויים מאיימים

*orbital prefrontal cortex נפח קטן יותר של

קשור לתגובתיות לתגמול

*ניוון\מוות תאים בהיפוקמפוס, הקטנת האזור

*anterior cingulate cortex פעילות נמוכה יותר באזור ה

קשור לקשב סלקטיבי, תעדוף מידע וויסות עצמי

*פעילות מוגברת באמיגדלה , עקב התייחסות יתרה לגירויים רגשיים שליליים

מוקדם יותר במעגל השינה ונמשך יותר זמן. מקבלים REM מתחילים שנת

פחות שינה עמוקה.

circadian rhythms- סדר הגודל של מחזוריות מתעמעם או שיוצא מסנכרון בין מחזורי.

*נטיות אישיות ונטיות קוגניטיביות (אישיות נוירוטית או מופנמות)

*קושי בשלבי חיים מוקדמים ואבדן הורה

*גורמים בסביבה בה הילד גדל

אמונות לא פונקציונאליות ובלתי אפשריות המשפיעות על מצב הרוח.

פרפקציוניזם-שאיפות גבוהות שאי עמידה בהן מובילה לביקורת עצמית שלילית

שלב אוראלי- תלות באנשים ורגישות לפרידות

שלב אדיפלי- שיבושים בחשיבה על הישגים

התאמה בין רגישות לאירוע מסוים בהשוואה לאחרים (למשל פרידות) והמידה בה מתעוררים בעקבותיו סימפטומים דיכאוניים בהשוואה לאירועים אחרים.

לא נתמך מחקרית

cognitive triade

הטריאדה הקוגניטיבית (בק)

מחשבות שליליות בשלושה מימדים (קורלציה מסוימת בין המימדים)

*כשלים בחשיבה לגביי העצמי

*הטיות בחשיבה לגביי החוויה הנוכחית

*מחשבות שליליות על העתיד

שגיאות בלוגיקה (בק)

הסקת מסקנות שרירותית

הפשטה סלקטיבית

הכללת יתר

העצמה והקטנה

פרסונליזציה

הסיבה הבסיסית לדיכאון היא שהאדם מאמין ומצפה כי אירועים רעים יקרו לו ושאין דבר שהוא יכול לעשות בנוגע לכך. לא יהיה קשר בין התגובה שלו ותוצאות האירוע.

חוויית חוסר האונים:

מורידה מוטיבציה

פוגעת ביכולת האדם ללמוד בעתיד שתוצאות תלויות בתגובות

מימדי ייחוס:

פנימי\חיצוני

יציב\לא יציב

ספציפי\גלובלי

ציפיות מהעתיד- אם רואים בו משהו שלילי שאין לנו שליטה עליו- יש לנו סיכון לחלות בדיכאון

קשר חזק בין חוסר אונים והתאבדות מאשר דיכאון והתאבדות

תהליך קבלת הנטישה:

כעס

ויתור\כניעה (מבין שאין לו השפעה על המצב)

אפתיה, חולי ואף מוות

קשר בין חסך בטיפול ודיכאון (כשהחסך מעל 5 חודשים השלכות בלתי הפיכות)

התקשרות חרדתית- דמות מטפלת חיובית אך אני לא אקבל טיפול כי אינני ראוי לו. מלחמה אגרסיבית ומתמדת על קשב המטפלת.

כל הזמן חושבים על זה, קשור לדיכאון preoccupied

התקשרות נמנעת- תפיסה שלילית לגביי העצמי ולגביי האחר שלא מסוגל לטפל בי. שלב הויתור, הילד הופך פאסיבי, מתרחק מהחברה, מועד לדיכאון

מודל פגיעות-דחק: פגיעות (התקשרות) דחק (פרידה)

דיכאון הוא כעס המופנה כלפי העצמי- כעס מופנם

ההבדל בין אבל ומלנכוליה:

רק בדיכאון יש ביקורת עצמית וירידה בערך העצמי

באבל העולם מתרוקן ובדיכאון האגו מתרוקן

תהליך- יש קשר פונקציונלי ומשמעותי שמבוסס על תשתית נרקיסיסטית הממלאת חסך. כשהקשר נקטע, לא ניתן לוותר עליו והאחר מופנם לתוך העצמי. ישנם רגשות מעורבים של אהבה וכעס על הנטישה, הביקורת מופנית כלפי העצמי על ידי השמצה עצמית.

נבנה מהציפיות שאנחנו חושבים שיש לאחרים מאיתנו.

כשאיננו עומדים בהן נכנס לדיכאון

פרפקציוניזם- הפער בין מה שאנחנו חושבים שמצפים מאיתנו להיות לאיך שאנחנו מעריכים את עצמינו.

בטיפול ננסה לגרום למטופל לחוש חמלה כלפי עצמו שזה ההיפך מביקורת (מיינדפולנס)

כשהתינוק מגלה שיש גם רע ולא רק טוב בעולם הוא נכנס לעמדה דפרסיבית אך לעתים לא יכול לבטא את הכעס כי הוא נתפס כמאיים על הקשר עם ההורה שמגיב באופן תקיף ונקמני.

חסימת הכעס מובילה לדיכאון

ג'ק הפמיניסטית- נשים מגדירות את עצמן דרך מערכות יחסים לכן אינן רוצות לסכן אותן ולא מביעות כעס.

נמצא מתאם שלילי בין יכולת האישה להביע כעס לבין סיכוייה להכנס לדיכאון

ספילברג- אנשים שלא נותנים ביטוי לכעס כלפי חוץ הם בסיכון גבוה יותר לדיכאון

ראשוני- הרגש האותנטי שנוצר כתוצאה מחוויה מסוימת

משני- רגש שאנו מפתחים בכדי להתמודד עם הרגש הראשון

דיכאון הוא עצב משני בגלל הקושי לחוש כעס (כלפי אנשים מסוימים)

התנהגות הסביבה יכולה לשמר ואף להחמיר דיכאון

הדיכאוני מתלונן בביקורתיות (קריאה לעזרה)

אנשים סביבו מנסים לתמוך ולעודד

דוחה את העידוד בטיעונים קוגניטיביים מעוותים (רציונליזציה)

אנשים חווים חוסר אונים ואשמה - הזדהות השלכתית

מבטיחים הבטחות שלא יכולים לקיים ובמקביל מתרחקים

הפער בין ההבטחות והריחוק גדל

הדיכאוני מקבל חיזוק לתחושה שלו שהוא לבד והבטחות לא שוות כלום

עוסק באיתור עיוותים בקוגניציה. לא מנסים ליצור אופטימיות אלא מציאותיות.

בכך שהמחשבות לא ריאליות ויש לשנותן

אני חייב להצליח בכל דבר שאני עושה

אני חייב להיות אהוב על ידי כל האנשים

אם אעשה טעות זה אומר שאני חסר יכולת

אני לא יכול לחיות ללא אהבה

מי שלא מסכים עימי, לא מחבב אותי

הערך שלי נמדד במה אחרים אומרים עליי

עירור התנהגותי- מכריחים אנשים לעשות דברים שפעם הפיקו מהם הנאה גם אם באופן מלאכותי

fake it until you make it

מקצר את זמן האפיזודה ומאריך זמן בין אפיזודות

מתמקד ביחסים בין אישיים תוך כוונה להבין ולשנות דפוסי אינטראקציה לא אדפטיביים.

לאנשים עם בי פולארית- interpersonal and social rythm theraphy

לומדים לזהות השפעה של אירועים בינאישיים על מקצב הרגשות שלהם תוך נסיון לווסת אותו.

טיפול תרופתי עובד מהר יותר (שבועיים-4 שבועות) אך לאחר 3-4 חודשים הטיפול הפסיכולוגי מדביק את הפער והאפקט שלו נשמר גם עם תום הטיפול בניגוד

לתרופות.

טיפול משולב- לחד קוטבי אקוטי זה לא עוזר יותר

לדיכאוניים כרוניים זה עוזר

עיכוב האנזים שאחראי לפירוק נוראפינפרין וסרוטונין MAOI

הכי עובדות על דיכאון עם מאפיינים לא טיפוסיים

לדיכאון מתון עד חמור ודיסתימיה,עיכוב הספיגה מחדש של נוראפי' וסרוטונין TCA

SSRI, פקסיל, זולופט, פרוזק, בופרופיון, ונלפקסין

לית'יום- לייצוב המצב רוח, יעיל במניעת מחזוריות של אפיזודות מאניות ודיכאוניות

קטגוריה חדשה של תרופות anticonvulsants

יעילות לטיפול למרות ששיעורי המתאבדים שלוקחים אותן פי 3 מליתיום

מדובר בטרגרטול, דפקוט ועוד

מכות חשמל- פסיכוטיים, מלנכוליים, דיכאון חמור, חשש שיתאבדו

יעיל מאוד באפיזודות מאניות

TMS גרייה מגנטית- מגורים אזורים ספציפיים בקורטקס עי פולסים מגנטיים

חשיפה לאור בדיכאון עונתי

תקופה מובחנת של מצב רוח פתולוגי מרומם\אופוריה או עצבנות\התפרצויות של אי שקט ואלימות לפחות שבוע אחד

+ שלושה או ארבעה אם מדובר בעצבנות

*דימוי עצמי מנופח, מחשבות גדלות ועלייה בערך עצמי

*הפחתה בצורך בשינה

*ורבליות רבה מהרגיל

*רצף רעיונות\חוויה סובייקטיבית כי המחשבות רצות

*הסחת דעת

*הגברת התנהגויות מכוונות מטרה

*עיסוק יתר בהתנהגויות מענגות בעלות פוטנציאל להשלכות כואבות

זהים לשל התקף מאני אבל יש צורך בפגיעה של מינימום 4 ימים ולא שבוע ובנוסף לא גורם לפגיעה חמורה בחיי האדם.

כלומר משך הזמן של הסימפטומים קצר יותר והם פחות הרסניים

לרוב אין צורך באשפוז

אינו עומד בקריטריונים של אפיזודה דיכאונית אך חווה התקפים היפומאניים ורמות לא קליניות של סימפטומיים דיכאוניים במשך שנתיים לפחות כאשר בהן לא היו הפסקות של הסימפטומים ליותר מחודשיים

.הסימפטומים גורמים למצוקה או לקות קשה בתפקוד ולא מוסברים יותר טוב על ידי הפרעה אחרת

אדם חווה כעת או חווה בעבר לפחות אפיזודה מאנית או מעורבת אחת- חובה

אדם חווה כעת או חווה בעבר לפחות אפיזודה דיכאונית אחת- לא חובה

הסימפטומים גורמים לאי נוחות או לקות משמעותית בתפקוד ולא מוסברת טוב יותר על ידי הפרעה אחרת

האדם חווה כעת או חווה בעבר אפיזודה היפומנית ולא מעורבת או מאנית.

דפוס המאפיין 5-10% מהחולים בבי-פולארית, במיוחד נשים ומי שהתפרץ אצלם בגיל מוקדם

לפחות 4 אפיזודות בשנה, נוטים יותר להתאבדות

הסבר פסיכואנליטי- מנגנון הגנה נגד דיכאון או דרך התמודדות עם תסביך שהוביל למלנכוליה

הסבר גנטי- קרובי משפחה מדרגה ראשונה שחולים מגבירים את הסיכוי של קרוביהם פי 8. בנוסף, סכיזופרניה אצל ההורה מנבאת ביפולארית אצל הילד

ולהיפך.

הסבר ביולוגי- התהליך של תיקון עצמי (דיכאון מווסת מאניה ולהיפך) יצא מכלל שליטה

נוראפינפרין- פעילות מוגברת במאניה אך לא נמוכה בדיכאון

סרוטונין- אין עדות לאבנורמליות

דופמין- פעילות יתרה במאניה (לתיום מפחית פעילות דופמינרגית)

בדיכאון פחות זרימה לקורטקס הפרה פרונטלי השמאלי

במאניה מתגברת הזרימה לאזורים בקורטקס הפרה פרונטלי

ליקויים בתפקוד הקורטקס הפרה פרונטלי הדורסולטרלי שאחראי על תכנון, זכרון עבודה, הפניית קשב, שמירה על ריכוז במטלות קוגניטיביות

גרעינים בזאלים ואמיגדלה מוגדלים (אין בדיכאון)

היפוקמפוס רגיל (בדיכאון קטן)

משפיעים על תזמון התפרצות האפיזודה בהפעלת הנטייה לפגיעות.

מי שעבר חוויות מלחיצות זמן ההתאוששות שלו ארוך פי 3 ממי שלא עבר

קיימת גם אינטראקציה של

SLE

עם האישיות והיכולות הקוגניטיביות של הפרט: נוירוטים חווים סימפטומים של דיכאון באופן חריף יותר